פסק-דין בתיק עת"מ 1780-09

1.         שנים ארוכות החזיק העותר ברישיון לשאת אקדח, עד שרישיונו בוטל על יסוד המלצת המשטרה, בנימוק של סכנה לביטחון הציבור. בקשתו לרישיון להחזיק רובה אוויר, סורבה.

            בעתירתו מבקש העותר להורות להשיב לו את רישיונו לשאת אקדח, וליתן לו רישיון לשאת רובה אוויר.

2.         ביום 17.3.2009, ביקש העותר רישיון להחזיק רובה אוויר, לצורך אימון בקליעה למטרה במטווח, כתחביב; בנוסף לאקדח שברשותו מזה שנים. ביום 22.4.2009, הודיעו ראש ענף רישוי ופיקוח כלי ירייה במשרד הפנים בכפר-סבא על דחיית בקשתו לשאת רובה אוויר; ועוד זאת הודע לו אז: "עליך להפקיד את האקדח שלך בתחנת המשטרה בדחיפות". העותר עשה כן. ביום 8.6.2009 נשלחה לעותר הודעה על התליית רישיונו.

3.         ביום 15.6.2009 הגיש העותר ערר נגד דחיית בקשתו לרישיון להחזקת רובה אוויר, וטען כי התנגדות המשטרה נובעת מתלונת-שווא שהגיש נגדו שכנו. ביום 21.7.2009, הודיעה המשטרה כי אינה חוזרת בה מן הסירוב הקודם, וזאת מחמת תיק חקירה נגד העותר בעבירות של איומים ותקיפה: "נוכל לדון בבקשתו פעם נוספת לאחר סיום ההליכים בתיק זה ועפ"י אופן הסגירה"; ביום 4.8.2009 הגיש העותר ערר נגד ההחלטה על התליית רישיונו לשאת אקדח.

            ביום 2.9.2009 הודע לעורר על החלטת ועדת הערר לדחות את בקשתו, הן לגבי האקדח, הן לגבי רובה האוויר; על יסוד המלצת המשטרה, ומחמת תיק החקירה הפתוח במשטרת כפר-סבא בעבירות של  איומים ותקיפה.

4.         את עתירתו הנדונה הגיש העותר ביום 18.10.2009. לדבריו, הטעם היחיד שעמד ביסוד ההחלטות לשלול ממנו את רשיונו לשאת אקדח ולהימנע מליתן לו רישיון לשאת רובה אוויר, הוא תיק החקירה שהתבסס על תלונת-שווא שהגיש נגדו שכנו, תיק שנסגר מחוסר ראיות עוד ביום 14.5.2009; כארבעה חודשים לפנימתן החלטת ועדת הערר.

5.         העותר טוען כי שכנו מתנכל לו, וכי הגיש נגדו תלונות-שווא קנטרניות, בניסיון ליצור משקל נגד מלאכותי למסכת של אלימות והתעללות בלתי פוסקת מצדו של השכן כלפי העותר ובני משפחתו. כל 'חטאו' של העותר, לדבריו, נעוץ במגוריו מול בית שכנו, ובחניית מכוניתו מעת לעת בחניה שבסמוך לבית שכנו, חניה אשר מותרת לכלל הציבור. 'חטאו' זה של העותר גררו בעל כורחו למסכת של אלימות פיזית ומילולית, התנכלות מצדו של שכנו כלפי העותר ובני משפחתו, כשהוא גורם נזקים למכוניותיהם, מאיים על חיי העותר, תוקף אותו וזורע בקרבו פחד ואימה. פעם ופעמיים הורשע השכן בגין מעלליו בעבירות של איומים והיזק בזדון. העותר קובל אפוא על כך שלא זו בלבד שהוא סובל במשך שנים מהתעללות בלתי פוסקת מצד שכנו, מבלי שהמשטרה עושה דבר ממשי בעניין, אלא שעתה מסווג הוא-עצמו כעבריין מסוכן בלא כל בסיס.

6.         נסיבות הדיון בעררו של העותר מלמדות כי זה לא נעשה בכובד הראש הראוי. חוששני כי נעשה 'מצוות אנשים מלומדה'.

בעת הדיון בעתירה ביום 9.5.2010 טענה ב"כ המדינה כי כנראה מחמת טעות בהזנת הנתון על אודות סגירת תיק החקירה במחשב המשטרה, חזרה המשטרה על התנגדותה למתן רישיון לעותר על יסוד אותו נימוק של תיק החקירה התלוי ועומד; חרף סגירתו.

אך מסתבר כי לא רק המשטרה טעתה. העותר צירף בשעתו לעררו את החלטת המשטרה על סגירת התיק, כך שתשומת לב ראויה של ועדת הערר עשויה היתה על נקלה לגלות את הטעות שבהמלצת המשטרה. שחור על גבי לבן הביא העותר אז לנגד עיני הוועדה את החלטת המשטרה על סגירת התיק; אך עיניה לא ראו, ואוזניה לא שמעו.

טעות היא דבר אנושי, והיא יכולה להתקבל על הדעת; אך לא כך כשבטעות חוזרת, נשנית ונשלשת עסקינן: טעות ראשונה באי-הזנת עובדת סגירת התיק במשטרה, וכפועל יוצא מכך בעמדת המשטרה; טעות שניה בוועדת הערר, שלא עיינה בהחלטת המשטרה על סגירת התיק; וטעות שלישית, כי אטמה אוזניה משמוע את פניותיה הטלפוניות של ב"כ העותר שביקשה להסב תשומת-לב ועדת הערר לטעויות הקודמות, הראשונה והשניה הנ"ל.

7.         ב"כ העותרים ביקשוני אז, בדיון ביום 9.5.2010, לקבל את העתירה על אתר.

לכאורה היה טעם בבקשתם ונטיתי לקבלה. ברם, היות ובכלי ירייה עסקינן, דבר מסוכן, סברתי כי ראוי לנקוט בזהירות מיוחדת, להעדיף את בטחונו של הציבור על פני זכויותיו של העותר. במהלך הדיון הודיעה ב"כ המדינה כי משנתגלתה הטעות, וכי הסתבר כי תיק החקירה אכן נסגר, תשוב ועדת הערר לבדוק את עניינו של העותר וליתן את החלטתה מחדש. החלטתי אז לעכב את מתן פסק הדין על מנת להמתין להחלטת ועדת הערר.

8.         בינתיים המשיכה המשטרה לגלות עקביות בעמדתה, וגם לאחר עיון מחודש, החליטה לשוב ולדחות את בקשתו של העותר. המשטרה התבססה על המלצת סגן מפקד מרחב השרון ועל שלושה תיקי חקירה קודמים של העותר שנסגרו, תיקים בעבירות איומים ותקיפה משנת 2004, 2007 ו-2008. עמדת המשטרה העדכנית היא, כי "באם העותר ישא נשק יהיה בכך סיכון לשלום הציבור ולביטחונו".

9.         ביום 3.6.2010 ניתנה החלטתה השניה של ועדת הערר. זו החליטה לקבל את עמדת המשטרה "ולדחות שוב את בקשתו". בעקבות החלטה זו קיימנו דיון נוסף על מנת להשלים את הטיעון בעתירה.

10.       בתשובת המדינה שהוגשה לקראת הדיון ביום 16.9.10 נמצאו טעויות נוספות:

            נטען בתשובה כי העותר החזיק כל השנים רישיון לאקדח, בשל היותו "חבר פעיל במועדון קליעה המהווה תבחין מזכה ברישיון לכלי ירייה" (סעיף 3).

לא מיניה ולא מקצתיה. העותר מכחיש מכל וכל כי היה אי-פעם חבר במועדון קליעה. אני נוטה להאמינו: "מילתא דעבידא לאיגלויי לא משקרי אינשי" (בבלי, יבמות קטו, א). כלומר, בדבר העשוי להתגלות אין אדם משקר בו. אין טעם ולא תכלית לעותר לשקר בדבר שכזה, אשר אין כל קושי לגלותו, וגם אין בו כל תועלת.

משמעותה של טעות זו כשלעצמה איננה מכריעה, אך הצטברותה לטעויות הקודמות, מטרידה.